לקראת ציון 30 שנים לנפילת חומת ברלין, אנו בוחנים מספר פנינים אדריכליות המספרות את סיפור צדה המזרחי של החומה, אשר תפקדה כזרוע סובייטית במשך 40 שנים
עם נפילת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989, נעלם אחד הסמלים הבולטים ביותר של המלחמה הקרה. מספר לוחות בטון שנותרו מהחומה מהווים תזכורת להיסטוריה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר (מזרח גרמניה), יחד עם סממנים רבים אחרים ברחבי העיר. אך החומה עצמה היתה בסך הכל פריט אדריכלי במדינה שנאלצה לבנות את עצמה מאפס לאחר מלחמת העולם השניה. ברחבי גרמניה, שהיתה מחולקת למערב הקפיטליסטי והמזרח הקומוניסטי, שררה רוח תחרותית שבבסיסה השאלה איזה צד יבנה גרמניה טובה יותר. כמדינת לווין של ברית המועצות, מזרח גרמניה הפכה ליצור כלאיים של אסתטיקה פרוסית לבין מודרניזם סובייטי. ובעוד החומה עצמה הפכה להיות פריט מוזיאוני ותו לא, ישנם מבנים רבים – הן בתוך ברלין והן מחוצה לה – המתפקדים כסממנים היסטוריים ומספרים את סיפור חיי היומיום במזרח גרמניה. להלן שבעה מהם:
קפה מוסקבה, ברלין
בספרה Franzisika Linkerhand, תיארה הסופרת המזרח-גרמנית בריג'יט ריימן את בנייתה מחדש של ברלין בעקבות המלחמה: "אין לנו זמן לשטויות. יש לנו מטלה אחת, ואחת בלבד – והיא: לבנות דירות בברלין עבור הפועלים. רבות ככל האפשר, מהר ככל האפשר, וזולות ככל האפשר." בברלין, הקומוניזם התעורר לחיים עם בניית שדרות Karl-Marx-Allee, אשר עדיין מעוטרות בדירות הזולות הללו. אלה ממחישות את הארכיטקטורה המרתקת של החדגוניות הסובייטית. ועם זאת עדיין ישנן מספר פנינים אדריכליות, פרי עבודתו של האדריכל יוזף קייזר, ובכללן בית הקפה "מוסקבה", אשר היווה סמל ליחסי הידידות שבין מוסקבה לברלין. מעל החלל מוצבת דמות של לווין "ספוטניק" סובייטי. בחזית המבנה ישנו גם פסיפס המנציח את פועלי ברית המועצות.
Staatsoper Unter den Linden, ברלין
תחום האומנויות היווה עבור מזרח גרמניה ורוסיה הסובייטית הן מקור לגאווה והן כלי פוליטי. הרה-קונסטרוקציה התרבותית של מזרח ברלין הגיעה לשיאה ב-1955, עת נפתחה מחדש האופרה הלאומית של ברלין בשדרות Unter den Linden. על אף שעבודות השחזור נותרו נאמנות למבנה המקורי שעוצב במאה ה-18, המעצבים בחרו לבצע שינוי אחד בולט: ההקדשה מהמבנה המקורי – לכבודם של המלך פרידריך השני, האל אפולו והמוזות – הושמטה לחלוטין, בהיותה נוגדת את רוח הסוציאליזם. השמטה זו הניעה את המנהל המוזיקלי של האופרה, אריך קלייבר, להתפטר מתפקידו במחאה על כך ש"הפוליטיקה והתעמולה אינן עוצרות בשערי מקדש זה". ההקדשה שוחזרה לאחר שקיעתה של מזרח גרמניה.
Tränenpalast, ברלין
לפני הקמת החומה, תושבי ברלין יכלו לעבור יחסית בקלות במעברי הגבול העירוניים. עם הקמתה המפתיעה של החומה באוגוסט 1961, נמנע מתושבי מזרח גרמניה לנסוע למערב המדינה. הדבר הפך את תחנת המטרו פרידריך שטראסה (ממנה רכבות יוצאות לשני צדי העיר) לנקודת מעבר בעייתית. אולם הנוסעים זכה לכינוי "ארמון הדמעות" והתרחשו בו אינספור פרידות אמוציונליות בכל פעם שמי מתושבי מערב גרמניה ביקרו אצל יקיריהם ממזרח. בעוד שהתחנה עצמה עדיין פעילה, אולם הנוסעים שנבנה מזכוכית ופלדה משמש היום כמוזיאון המנציח את מעבר הגבול העמוס ביותר של מזרח גרמניה.
Waldsiedlung, ונדליץ
על אף שהשלטונות במזרח גרמניה הטיפו לשוויון מעל לכל, חלק מחברי הממשלה היו "שווים" יותר מאחרים. המחשה לכך ניתן לראות בקהילת Waldsiedlung ("יישוב היער"), קומפלקס מגורים מאובטח שהוקם בסמוך לעיירה ונדליץ, כ-20 דקות צפונית לברלין, ובו התגוררו חברי העילית של מפלגת האחדות הסוציאליסטית. בהשוואה לסטנדרטים מנקרי העיניים של דירות השרד של הפוליטיקאים בני ימינו מדובר אמנם בבתים פשוטים, אך בתקופת קיומה של מזרח גרמניה הם היו פסגת היוקרה – והיוו סימן מקדים לאי השוויון שתקע מקל בגלגלי האידיאלים הסוציאליסטיים.
Kulturhaus Aktivist, באד שלמה
בעוד האליטות של המפלגה התגוררו בעיירת נופש בלב היער, רבים מהגיבורים "האמיתיים" של המדינה הסוציאליסטית – הפועלים – חיו ועבדו בעיירות כורים. בין אלה היו אפילו דמויות מוכרות כגון בריג'יט ריימן. עד שקיעתה של מזרח גרמניה, פרוייקט הגרעין של ברית המועצות קיבל אספקה של למעלה מ-200,000 טונות אורניום שנכרה מכ-30 אתרים ברחבי המדינה (מחיר אקולוגי, אגב, שאותו משלמת גרמניה עד היום). מוקדם יותר השנה, אונסק"ו הכריזה על מחוז הכרייה של Erzgebirge כאתר מורשת עולמית. בתוך המחוז נמצאת עיירת הנופש לשעבר באד שלמה.
המבנה ששימש כאולם המליאה של פועלי העיר משמש היום כמוזיאון.
המטה הראשי של השטאזי, ברלין
המטה המינהלי של המשרד לבטחון המדינה (המוכר יותר בשם "שטאזי") מהווה דוגמה בולטת לשילוב שבין ארכיטקטורה סטליניסטית לבין המודרניזם של מזרח גרמניה. מתוך המבנה הזה המשטרה החשאית של המדינה ניהלה מבצעי מעקב מהמקיפים בהיסטוריה. לפי הערכות מסויימות, על כל 6.5 תושבים במזרח גרמניה היה מודיע אחד של השטאזי. פחות משנה לאחר נפילת החומה, המבנה "נולד מחדש" והפך למוזיאון, אתר הנצחה ומרכז מחקר.
Thomaskirche, לייפציג
המורשת התרבותית של מזרח גרמניה כוללת דמויות כמו באך ומרטין לותר, אשר שניהם בילו שנים רבות מהקריירה שלהם בכנסיית הקדוש תומאס בלייפציג (אשר שוחזר ועוצב מחדש בסגנון גותי לאחר מלחמת העולם השניה). בעוד שהכנסיות במזרח גרמניה לא היו חסינות בפני השפעתה של השטאזי, הן עדיין היוו מקלט בטוח לאנשים שביקשו לבטא את חוסר שביעות רצונם מהממשל. תופעה זו הגיעה לנקודת רתיחה בספטמבר 1989, כאשר התפילות של יום שני בבוקר הפכו למחאה אזרחית בלתי אלימה. ב-9 באוקטובר מספר המשתתפים במחאה הגיע ל-70,000 ובשבוע שלאחר מכן כבר הגיעו 120,000. בשבוע שלאחריו המספר כמעט שולש והגיע ל-320,000 – למעלה מ-60% מאוכלוסיית העיר. שבועיים לאחר מכן – נפלה החומה.
Source: Condé Nast
מעודכן לתאריך: דצמבר 29, 2019