בלוג ברלין

ינואר
272016
 
 

ברלין ידועה כעיר בעלת יוקר מחיה נמוך, בוודאי שיחסית לעיר קוסמפוליטית כמו לונדון. עם זאת, מחירי השכירות בעיר חווים עליות חדות. האם מגיעה לקִיצה הסתמכותם של המקומיים על העיר (כמו גם של ילידי לונדון) כמוקד המאפשר מגורים במחיר סביר?

ברלין ידועה כעיר בעלת יוקר מחיה נמוך, בוודאי שיחסית לעיר קוסמפוליטית כמו לונדון. עם זאת, מחירי השכירות בעיר חווים עליות חדות. האם מגיעה לקִיצה הסתמכותם של המקומיים על העיר (כמו גם של ילידי לונדון) כמוקד המאפשר מגורים במחיר סביר?

אז לברלין ולונדון יש לא מעט מכנים משותפים: ירידים של חובבי אוכל (אלה המנוהלים על-ידי לונדוניים-לשעבר זוכים לפופולריות גוברת בקרב המקומיים); חיבה (ואפילו העדפה) גוברת להליכה ברגל ורכיבה באופניים על-פני נסיעה ברכב; וכבר מתחילים לשמוע התלחשויות על כך שברלין עתידה – אולי – לרשת את מקומה של לונדון כ"בירת הסטארט-אפ של אירופה".

ועם זאת, ישנו תחום אחד שבו הברלינאים מודאגים – ובצדק – מההשתוות ללונדון. זהו תחום הדיור, שבו לונדון ידועה כאחת הערים היקרות ביותר בעולם. הרציונל שמאחורי ההחלטה לקבוע תקרה למחירי השכירות של דירות בברלין – שנכנסה לאחרונה לתוקפה – היה בדיוק הסנטימנט ש"אנחנו לא רוצים להפוך להיות לונדון".

ישנם צעירים עצמאיים רבים שהיו כה מתוסכלים מהמשימה הבלתי אפשרית שנקראת "לחיות בלונדון", שהם החליטו לעקור לברלין כדי למצוא קצת שלווה לפיתוח הקריירה שלהם. רק במחצית הראשונה של 2014, ההערכות מדברות על 60,000 לונדונים שעזבו את העיר – ומדובר רק באנשים הנמצאים בשנות ה-30 שלהם. אחת מאלה שעזבו היא רות בארי, ברלינאית טרייה יחסית, שהיגרה מלונדון אחרי שהעסק שלה לא תרם לפרנסתה. "לונדון," היא אומרת, "היא עיר שבה אתה חייב להרוויח את מקומך. אם אתה לא תעבוד בשביל זה, מישהו אחר כבר ידיח אותך."

אז כשברלין נחשבת "זולה", מה זה בעצם אומר?

נדיר למצוא עיר בירה שבה יוקר המחיה נמוך יותר מאשר בשבע ערים אחרות בגרמניה (מינכן, המבורג, פרנקפורט ועוד). עבור הלונדונים, שמגיעים מעיר שבה יש בועה גדלה והולכת של מחירי דיור, ברלין היא יעד קוסם במיוחד. ועם זאת, מחירי השכירות בעיר עולים בקצב כפול מהממוצע הלאומי.

עבור ברלינאים רבים, ההגירה המאסיבית של זרים לעיר מהווה אליה וקוץ בה. פאלק וייס, למשל, הוא צלם החי בעיר כבר 40 שנה, והוא דווקא אוהב את תערובת האוכלוסיה האקלקטית שמגיעה לברלין. אך גם הוא מודאג מעליית מחירי השכירות. "אנשים עוברים לפה מערים גדולות אחרות ושוכרים דירות באזורים מבוקשים במחירים שנראים להם כמו בדיחה. אבל צריך להבין שבשבילנו המחירים הללו יקרים. כל מה שאנחנו חושבים הוא כמה מסכנים האנשים האלה, הם כנראה באו ממקומות כל כך יקרים אם המחירים האלה נראים להם זולים."

ובעוד הדבר נכון לגבי מקומות רבים באירופה, הדבר נכון כפליים עבור לונדון: מחירי השכירות במקומות מרכזיים מבוקשים בלונדון נעים בין 51 ליש"ט ל-64 ליש"ט למ"ר; המחיר בברלין, לעומת זאת, הוא מעט יותר מ-10 אירו (כלומר כמעט פי תשעה יותר זול). ובעוד שוכרים בלונדון רואים למעלה מ-70% ממשכורתם נעלמת לאחר תשלום דמי השכירות, ברלינאים מוציאים רק כ-20% מהכנסתם עבור הוצאות דיור.

הבריטים מבינים זה הזמן לברלין

ואפילו הבריטים עצמם מבינים, האנה גרגורי עברה לברלין מלונדון בתחילת 2015, וגם היא יודעת שמחירי השכירות הופכים להיות יקרים עבור המקומיים. האנה ובן זוגה ראו 30 דירות והגישו 10 בקשות לפני שמצאו את דירתם הנוכחית, כך שהם צברו מעט ניסיון בהבנת השוק המקומי. "אין טעם להשוות את המחירים ללונדון, כי המחירים פה נקבעים בתוך השוק הגרמני," היא אומרת. "עבור מי שחי פה כבר שנים, המחירים האלה מתחילים להיות גבוהים מדי."

יש גם לונדונים לשעבר שצברו קצת יותר ותק בעיר, ובכל זאת כן מדגישים את ההבדלים בין שתי הערים. פול סאליבן, שהיגר מלונדון לברלין לפני שש שנים, הוא אחד מהם. "בלונדון הרגשתי כמו במירוץ עכברים," הוא מספר. "היא הפכה להיות עיר סופר-יקרה שמלאה באנשים שעובדים יותר מדי. החיים בברלין מאפשרים לי לנהל אורח חיים שהוא הרבה יותר אידיאלי מכל מה שיכולתי לחלום עליו באנגליה."

הוא גם מאמין שמאמציהם של קברניטי העיר להימנע מהסיוט של "להפוך להיות לונדון" הם לא רק ראויים לשבח, אלא גם אפקטיביים. "התחושה ששוררת בקרב חבריי הבריטים היא שגרמניה הרבה יותר פרוגרסיבית בעניין הזה מאשר אנגליה. כאן מקפידים שבעלי דירות יקיימו את תקנות תקרת המחירים; מקיימים משאלים בנושאי פרויקטי נדל"ן גדולים, ומעודדים כניסת נשים לתפקידי ניהול בכירים. זה נכון שגרמניה לא מושלמת, אבל אני מסתכל על בריטניה מרחוק וזה מרגיש כמו התרסקות בהילוך איטי."

התושבים הוותיקים נהנים לגור בברלין

ולוותיקים יותר יש פרספקטיבה רחבה אפילו יותר. קייטי דרבישייר היא מתרגמת שחיה בעיר כבר כמעט 20 שנה. היא אם חד-הורית ששוכרת דירה במיקום מרכזי ועובדת בעבודה שהיא נהנית בה. היא אפילו הגישה לאחרונה בקשה לאזרחות גרמנית. "בברלין אין רובע פיננסי או אזורים למיליארדרים בלבד," היא אומרת, ומוסיפה שהיא מקווה שהעיר לעולם לא תהווה מוקד משיכה לפרויקטי יוקרה. עם זאת, היא אומרת, היא כבר התחילה לשמוע סיפורים על דירות רפאים להשקעה, בייחוד במזרח העיר – שם נמכרו רבים מהפרוייקטים של הדיור הציבורי לפני מספר שנים.

ובכל זאת, היא זוכרת היטב מדוע החליטה לעזוב את לונדון ובטוחה שברלין היא עיר נעימה הרבה יותר. "בריטניה הרגישה לי כמו מקום נטול-אושר, שבו על כל הפגנת מחאה יכולת להיחשב לפושע."

ויש לה לא מעט חששות ורגשות קשים כלפי לונדון, גם לאחר שני עשורים בברלין. "אני חוששת שהמדיניות הממשלתית תשפיע לרעה על אחותי. היא בעלת מוגבלות, ואני פוחדת שהיא לא תוכל לעמוד בשכירות שלה אם הטבות המס שלה יקוצצו. יש לה ילדה, ואין סיכוי שיוכלו לעזוב את לונדון כי שם נמצאת העבודה שלה. בגלל המוגבלות שלה היא גם לא יכולה לנסוע למרחקים ארוכים," היא מספרת.

קייטי מסכמת את תחושותיה על לונדון במשפט תמציתי: "לונדון הפכה להיות עיר שפחות ופחות אכפת לה. זהו מקום שבו כסף חשוב לאין ערוך מחייהם של אנשים, והדיור הוא עוד מקור לעשיית רווחים – ולא מקור לאספקת קורת גג מעל ראשי האזרחים."

 מקור: guardian


comments

Inspiration Group